החלטה בתיק ע"ע 20105-03-11

1.     לפנינו בקשה לסילוק על הסף של הערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 30.1.11 (השופט דניאל גולדברג; על"ח 2043/09).

רקע וכללי

2.     המבקש עבד במשרד החוץ עד לפרישתו בשנת 2008; בהחלטתהמשיב - הממונה על הגמלאות במשרד האוצר, נקבעהזכאותושלהתובעלקצבתפרישההחל מחודש 4/09. המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בטענה כי, לאורתיקוןגילועלפי פסקדיןשלבית המשפטלעניינימשפחה - היהעלהמשיב לקבועכיזכאותו לקצבת פרישהתחולמעתפרישתובפועל. בית הדין האזורי קיבל את התביעה וביום 10.3.11 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין.

3.     ביום 13.3.12 הגיש המבקש הבקשה דנא, לסילוק הערעור על הסף בה טען כי סמכותו של בית הדין האזורי בשבתו בתביעה כנגד החלטת הממונה על הגמלאות הינה כשל ערכאת ערעור אשר ערעור על פסקי דין היוצאים תחת ידיה הינו ברשות והמועד להגשתו הינו חמישה עשר ימים. לטענת המבקש, משהוגש הערעור בחלוף המועד ומשלא ניתנה רשות לערעור - דינו להימחק או להידחות על הסף.

בנוסף, טען המבקש, כי הוראות נסמן 85.856 לתקשי"ר, קובעות כי המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין זה הינו בתוך חמישה עשר ימים.

המשיב טען כי המבקש הגיש הבקשה כשנה לאחר הגשת הערעור ומטעם זה בלבד דינה להידחות. עוד טען המשיב כי בהתאם לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, ניתן להגיש ערעור על פסק דינו של בית דין אזורי לעבודה ועל "החלטה אחרת" ניתן לערער לאחר קבלת רשות לכך - דהיינו להגיש בקשת רשות ערעור. החלטת בית הדין האזורי, לטענת המשיב, הינה בגדר "פסק דין" ולא "החלטה אחרת" שכן, הינו מסייים את המחלוקות בין הצדדים.

עוד טען המשיב כי לא ניתן לראות בפסק דינו של בית הדין האזורי כפסק דין שניתן בערעור באשר אין הוראת חוק המורה כן. מאחר שברגיל ערעור הינו על החלטת גורם שיפוטי או מעין שיפוטי, אין המשיב או החלטתו נופלים לגדר זה.

כן, טען המבקש, כי בנסמן 85.856 לתקשי"ר, עליהן הסתמך המבקש נפלה טעות, אשר הועברה לידי הגורמים הרלוונטיים ותטופל, ובכל אופן וודאי שאין בו כדי לגבור על הוראות החוק ותקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות ") הקובעות שלושים ימים להגשת הערעור.

בנוסף, טען המשיב, כי הפרקטיקה הנוהגת מזה שנים הינה בהגשת ערעור תוך שלושים ימים וכי אף בית הדין האזורי ציין בפסק דין כי ניתן לערער עליו בתוך שלושים ימים.

המבקש השיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי עקב כניסתו לתפקיד של בא כוחו וכן כי המשיב נמנע מלציין את הסיבה לאיחור, הנטען, בהגשת הערעור.

דיון והכרעה

4.     פסק דינו של בית הדין האזורי התקבלה במענו של המשיב ביום 16.2.12 והודעת הערעור הוגשה לבית דין זה ביום 10.3.12 - בחלוף עשרים ושניים ימים מקבלתו.

המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות, אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור.

המועד להגשת בקשת רשות הערעורנקבע בתקנה 74(א) לתקנות:

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

5.     נמצאנו, אם כן, כי במידה ונמצא כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית הדין הינה בערעור - הרי שהוגש בזמן ובמידה ונמצא כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית הדין הינה בבקשת רשות ערעור - הרי שהוגשה באיחור של שבעה ימים.

בעניין זה קבע בית המשפט העליון:

"כבר נקבע כי "המבחן לעניין קיומה, או אי קיומה, של זכות ערעור נגזר כידוע מן השאלה אם מדובר ב"פסק דין" (שהערעור עליו הוא בזכות) או שמא ב"החלטה אחרת" (שאין ערעור עליה אלא ברשות). ההבחנה בין זה לבין זו טמונה בשאלה "... אם בירור המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט הסתיים עם מתן ההחלטה , שאם לא כן, ונשאר לשופט לעשות דבר נוסף, אין החלטתו פסק דין" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 756). השאלה היא אפוא שאלת סופיות הדיון, ובעניין זה אמת מידה חשובה גלומה ב"מבחן הסעד" כנקודת ציון המאפשרת לקבוע כי תחום מוגדר של ההליך הסתיים. (ההדגשות שלי, א.ס.) "